דלקת אוזנים הפנימית בילדים

ממה נוצרת דלקת אוזניים תיכונה (otitis media) –

הדעה הרווחת כיום הינה שדלקת נוצרת מזיהום של חיידקים שמתיישבים על התעלה האוסטכיאנית הסובלת מחוסר ניקוז. התאוריה השנייה להיווצרות הדלקת הינה ע"י חיידקים שעולים דרך התעלה האוסטכיאנית מחלקו העליון של הלוע לכיוון האוזן .

המערכת הפנימית של האוזן מפרישה בצורה קבועה חומר מסכך, הנועד להדביק לכלוך ולהרחיק כל גוף זר העלול להיכנס לאוזן. אותו חומר סיכוך מתנקז לתוך התעלה הפנימית (התעלה האוסטאוכיאנית ostachian tube). תעלה זו צרה מאוד ועוברת דרך מקום צפוף במיוחד. התעלה מנקזת את החומר לחלל הלוע, משם החומר מחליק מהלוע לגרון ויוצא לדרך מערכת העיכול באין מפריע.

הבעיה מתחילה, כאשר התעלה, שעוברת באותו מקום צפוף, נחסמת על ידי נפיחות באזור אחר הצמוד לתעלה. כאשר התעלה נחסמת, ההפרשות אינן מצליחות להתנקז ונשארות בתעלה . על ההפרשות מצטברים חיידקים שגורמים לאותה דלקת.

הדלקת חוזרת ונשנית כאשר התעלה האוסטאכיאנית נשארת סגורה או שלא ממלאת את יעודה ואינה מנקזת בצורה ראויה, טובה ויעילה את הנוזלים שבה.

בעת "ניתוח כפתורים" הרופא, מחדיר צינורית אוורור לתוך אותה התעלה, בצורה חודרנית ובהרדמה מלאה, בכדי להשאיר את התעלה פתוחה, ולאפשר לנוזל ולהפרשות להתנקז החוצה בקלות.

הטיפול האוסטאופתי, מצליח לטפל בתופעה, בצורה אשר איננה חודרנית ואינה אגרסיבית, ואף במקרים רבים להעלים אותה לחלוטין. האוסטאופת, שמיומן בטיפול עדין ועמוק, מצליח בצורה מדויקת לפתוח את התעלה על ידי משיכות, לחיצות וטיפול ברקמות הרכות, ועל-ידי כך מאמן את הרקמה והעצמות להתרכך ולהשאר יותר פתוחות וגמישות.

במקרים רבים, כבר בטיפול הראשון המטופל מדווח על הרגשת לחץ מופחת ואף על טפטוף של הנוזל לתוך חלל הלוע.

האם הטיפול מתאים גם למבוגרים עם אותם התסמינים? בהחלט!

בניגוד לילדים אצלם כל הרקמות והחיבורים עוד רכים וגמישים, אצל מבוגרים הבעיה יותר מורכבת, הרקמה יותר קשוחה, עצמות הראש כבר סגורות ואינן גמישות כשהיו בעבר. למרות כל אלו טיפול אוסטאופתי עדין ומרגיע יכול להוות פתרון מצויין עבור מבוגרים אשר חווים דלקות מרובות באוזן התיכונה. הטיפול יכול להיות תומך בטיפול קונבנציונאלי או אפילו להחליפו.

האם הטיפול עלול להזיק?

הטיפול מציע אלטרנטיבה בטוחה, ללא שום פעולה חודרנית או פעולה מסוכנת. כאב קל יתכן תוך כדי טיפול בעקבות הרגישות של המקום, הדלקת עצמה, או לחץ המופעל בדרך קבע על הרקמה.

במקרה הגרוע ביותר הטיפול לא יסייע למטופלים אך אין לחשוש מהחמרה בעקבותיו.